לטומיא

לָטוֹמְיָא, לַאוְטוּמְיָאf. (λατομία, lautumiae) quarry. Ohol. XVII, 3 מִלָּטוּמְיָאוכ׳ Talm. ed. (Mish. מלטימיא; ed. Dehr. מלהטמייא) he who starts ploughing from a quarry (where chips of stones, bones are deposited) or from a deposit of bones ; Tosef. ib. XVII, 3 מלוא טימיא ed. Zuck. (read מִלַּאוְט׳; ed. מלא הטמא, corr. acc.). (Comment.: = מְלאֹ טְמַיָּא full of bones; but מ is the prefix as context proves.